פסק-דין בתיק ה"פ 001526/04

המבקשת רשומה כבעלים של חלקה 383 בגוש 7621 (להלן: "המקרקעין").

ביום 28.7.97 נרשמה בפנקסי המקרקעין משכנתא לטובת משיב 1 (להלן: "הבנק") להבטחת אשראי בסך -.200,000 דולר שהעמיד הבנק לבנה שמעון.

שמעון לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הבנק, וב-22.9.02 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא על המקרקעין.

ב-23.11.04 הגישה המבקשת את התובענה שלפני בה ביקשה להצהיר כי שעבוד שנרשם על המקרקעין בטל ומבוטל ועל כן לא ניתן לאכפו.

ביסוד התובענה טענת המבקשת כי שמעון בנה סיפר לה כי הוא רוכש נכס וכי הוא צריך את חתימתה לצורך רכישת נכס, וכאשר חתמה על מסמכי השעבוד הבינה כי היא חותמת על מסמכי רכישת נכס שיירשם על שמה על ידי בנה, ואיש לא אמר לה כי היא משעבדת את הנכס להבטחת הלואה הניטלת מבנק (סעיף 15 לבקשה).

לתמיכה בטענתה צירפה המבקשת לתובענתה את תצהירה בה הצהירה כדקלמן:

"2.     אני בת 74 שנים ואני הבעלים של המגרש בכפר סבא שאותו מבקשים לממש (גוש 7621 חלקה 383 בכפר סבא - להלן "המגרש"). המגרש שועבד לטובת הבנק בהטעיה. אני איני יודעת קרוא וכתוב (מה שאני יודעת הוא לחתום את השם שלי ומעט מאוד מילים נוספות). הביאו אותי למשרד ברחוב דיזינגוף בתל-אביב לחתום על מסמכים שכלל לא ידעתי ואף אחד לא אמר לי שהם משכנתא או שעבוד.

3.       לא חתמתי בפני פקיד בנק על המסמכים האלה, ככה שבכלל לא ידעתי שבנק מעורב בעניין. אף אחד לא הסביר לי שזה שעבוד או שיש הלוואה או משכנתא על המגרש ואף אחד לא הזהיר אותי שיכולים לקחת לי אותו.

4.       כפי שנמר לי על ידי עורכי הדין שלי, רואים מהמסמכים שבתיק שמי שהחתים אותי הוא זה שקיבל את הכספים מהמשכנתא על המגרש, שהיה לקוח של הבנק (אחד בשם אפרים אליהו). לדעת עורכי הדין שלי תמוה שמסמכי השעבוד של בנק דיסקונט הגיעו לידי הלקוח שלו, כדי שיחתים אישה זקנה, שאינה יודעת קרוא וכתוב (אותי), על משכנתא.

5.       לא הראו לי מסמכים אחרים, חוץ מהעמוד שהחתימו אותי עליו ולא הסבירו לי מאומה. למעשה הוליכו אותי שולל מההתחלה ועד הסוף. לפי דעת עורכי הדין שלי זהו מקרה ברור בו ביצע הבנק עבירה על החובות שלו.

....

9.       למיטב זכרוני, בני, שמעון בלולו, סיפר לי אז שהוא רוכש נכס ושהוא צריך את החתימה שלי לצורך רכישת נכס. אני הבנתי שאני חותמת על מסמך לקנות נכס שיירשם על שמי. אף אחד לא אמר לי גם לא שמעון שאני משעבדת את המגרש שלי בכפר סבא.

10.         כך הביא אותי שמעון למשרד ברחוב דיזינגוף, שם ישב אדם שלא הכרתי והוא סימן לי באצבע היכן לחתום וחתמתי. לא אמרו לי שזה בכלל קשור למגרש שלי בכפר סבא, לא ידעתי שזה קשור לבנק ולא ידעתי שאני ממשכנת את המגרש שלי."

בחקירתה על תצהירה חזרה בה מהטענה כי בנה שמעון הטעה אותה, והעידה כי היא ביחסים טובים עם בנה עד היום ולא באה אליו בטרוניה על החתמתה על מסמכי השעבוד (עמ' 1 שורות 16-17). בהמשך חקירתה, כשנשאלה כיצד הבינה במעמד בו חתמה על מסמכי השעבוד שהיא חותמת על מסמך לרכישת נכס, השיבה "אני לא הבנתי כלום, הבן שלי אמר לי לחתום - חתמתי. לא שאלתי. אני לא צריכה לשאול. אני סומכת על הבן שלי".

בתשובתה זו סתרה את הגירסה בתצהיר התומך בבקשה, לפיה כשחתמה הבינה שהיא חותמת על מסמכי רכישה.

נמצא שהמבקשת שמטה במו פיה את הבסיס מתחת לגרסתה בתובענתה לפיה הוטעתה לחשוב שהיא חותמת על מסמכי רכישה.

המבקשת לא ראתה לבקש לזמן לעדות את בנה שמעון, ולא הציעה לכך הסבר, ונראה שהמבקשת (או בא כוחה) סברה כי אם יזומן לא יתמוך שמעון בגרסתה.

מנגד הבנק הציג תצהיר של עורך הדין שמש בפניו חתמה על מסמכי השעבוד, וזה חזר על הצהרתו בגוף מסמכי השעבוד, לפיה הסביר למבקשת את תוכנם של המסמכים בטרם חתמה עליהם, ווידא שאכן הבינה שעניינם שעבוד המקרקעין להבטחת חוב לבנק. עו"ד שמש נחקר על תצהירו ועמד על גרסתו. לעו"ד שמש לא היה מניע להטעות את המבקשת או להערים עליה, ואני מאמין לעו"ד שמש כי אכן הבהיר למבקשת את מהותם של המסמכים.

המבקשת אינה חתומה על התנאים המיוחדים לשטר המשכנתא. לא היה בפיו של עו"ד שמש הסבר למחדל, לבד מהנחתו שכנראה שכח להחתים את המבקשת על טופס התנאים המיוחדים. עם זאת עמד עו"ד שמש על גרסתו בתצהיר לפיה היה טופס התנאים המיוחדים בפני המבקשת במעמד החתימה ותוכנו של הטופס הוסבר למבקשת.